ההורה אל מול קשיי המתבגר

הצורך בהבנה והאפשרות לחוות רגשות מגוונים

במהלך גיל ההתבגרות, המתבגרים חווים תנודתיות רגשית משמעותית, כחלק מהותי בתהליך של חיפוש זהות. רגשות כמו שמחה, עצב, חרדה, תסכול ואי-וודאות משמשים כתחנות בדרך, ולעיתים קרובות הם מתחלפים במהירות. עבור המתבגר, חוויות אלו יכולות להיות קשות ומבלבלות, וכאן נכנס תפקידם המכריע של ההורים.

הבנה של ההורים לגבי הקשיים הרגשיים שהמתבגר חווה היא חיונית לשמירה על מערכת יחסים בריאה ותומכת. כאשר ההורים מצליחים להבין את תנודתיות הרגשות של המתבגר, הם יכולים לספק תמיכה בצורה שאינה שיפוטית או ביקורתית. זהו תהליך שמחייב את ההורה להיות נוכח, אך לא לחדור למרחבו הפרטי של המתבגר.

ההורה יכול להפוך לדמות תומכת שנמצאת "מאחורי הקלעים", מציעה מקום בטוח לשיח, ומבינה שהמתבגר זקוק למרחב לחקור את רגשותיו. שיחות על רגשות יכולות להתחיל עם משפטים פשוטים של הבנה כמו "אני רואה שאתה מרגיש עצוב/כועס/מבולבל" או "זה בסדר להרגיש כך". שאלות פתוחות, כמו "איך אתה מרגיש לגבי זה?" או "מה עובר עליך בזמן האחרון?", יכולות לעזור למתבגר לבחון את רגשותיו ולהבין את עצמו טוב יותר.

לעיתים, מתבגרים עשויים להתנגד לשיחות ישירות או להרגיש לא נוח עם שיח על רגשותיהם. במקרים כאלה, גישה פחות ישירה עשויה להיות מועילה יותר. למשל, הנחת ספר או חומר קריאה על המיטה שקשור לנושא רגשות או התבגרות יכולה להוות פתח לשיחה מבלי להלחיץ את המתבגר. או מתן עזרה בפועל ללא צורך בשיחה, ההורה משדר כי הוא רואה את קשיי המתבגר ונמצא שם עבורו.

כמו כן, חשוב להבין כי "חפירות" או ניסיונות להיכנס לעמוק הרגשי של המתבגר, עשויים להרחיק אותו וליצור מתחים מיותרים. המתבגר זקוק למרחב לחוות את רגשותיו, ולעיתים קרובות הוא ימצא את הדרך לשתף את המחשבות והרגשות שלו כאשר הוא מרגיש בנח ובטוח. על ההורים להיות שם כדי להציע תמיכה, אך גם לדעת מתי להניח למתבגר לחקור את עולמו הרגשי בצורה עצמאית. התמחות זו בהבנה ובתמיכה עשויה להוות את הבסיס למערכת יחסים בריאה ומחזקת לאורך כל גיל ההתבגרות.