אין כשלון, אלא משוב לצמיחה
האם אי פעם ויתרתם על משהו שרציתם באמת, רק בגלל שניסיתם פעם אחת או שתיים וזה לא הצליח? או שאולי עדיין זוכרים את התחושה הכבדה שמלווה אתכם אחרי “כישלון”, תחושה של בושה, של “אני לא מספיק טוב”, של רצון לוותר ולהפסיק לנסות? אתם לא לבד. רוב האנשים חיים עם האמונה שכישלון הוא סוף הדרך, הוכחה שהם לא מסוגלים, סיבה להפסיק. אבל מה אם הכל שקר? מה אם המילה “כישלון” היא פשוט שם שנתנו לתוצאה שלא רצינו, ובגלל השם הזה אנחנו הופכים אותה למשהו הרבה יותר גדול ומפחיד ממה שהיא באמת?
האמת היא שבחיים אין כישלונות, יש רק תוצאות. חלק מהתוצאות האלה הן אלה שרצינו, ואנחנו קוראים להן הצלחות. חלק מהתוצאות הן לא אלה שרצינו, ואנחנו קוראים להן כישלונות. אבל ההבדל היחיד בינהן הוא השם שנתנו להן, ולשם הזה יש כוח עצום. כשאנחנו קוראים למשהו “כישלון”, אנחנו מייד מרגישים עצירה, דחייה, רצון לברוח. אבל מה אם במקום לקרוא לזה כישלון, נקרא לזה פשוט משוב, מידע שאומר לנו שהדרך שניסינו הפעם לא הובילה למקום שרצינו, ושאפשר לנסות אחרת? המאמר הזה ישנה לכם את הדרך שבה אתם מסתכלים על כל מה שלא הצליח בחיים שלכם, ויראה לכם איך כל “כישלון” הוא למעשה המורה הכי טוב שיש לכם.
למה המילה “כישלון” כל כך הרסנית?
המילה “כישלון” טעונה ברגשות כבדים. כשאנחנו אומרים “נכשלתי”, אנחנו לא רק מתארים תוצאה, אנחנו שופטים את עצמנו. המילה הזו נושאת עמה בושה, תחושה של לא מספיק טוב, פחד מדחייה, ורצון להסתתר. היא אומרת לנו שמשהו בנו שבור, שאנחנו לא מסוגלים, שאולי כדאי שנוותר לפני שייכשל לנו עוד יותר. התחושה הזו כל כך כבדה שהיא משתקת אותנו, אנחנו מפסיקים לנסות, מפסיקים להסתכן, מפסיקים ללמוד, כי מי רוצה להרגיש שוב את הכאב הזה?
הבעיה היא שהמילה “כישלון” גורמת לנו להתמקד במה שלא עבד, ולראות את זה כסוף. היא גורמת לנו לחשוב שהתוצאה הזו מגדירה אותנו, “אני כושל”, במקום “פעולה מסוימת שעשיתי לא הביאה את התוצאה שרציתי”. היא גורמת לנו להרגיש שאנחנו צריכים להפסיק, להתבייש, להתחבא, במקום ללמוד, להתאים ולנסות שוב. וכך, מה שהיה יכול להיות רק נקודת מידע בדרך להצלחה הופך למכשול ענק שעוצר אותנו במקום.
מה אם נשנה את השפה?
עכשיו תארו לעצמכם שבמקום לומר “נכשלתי”, אתם אומרים “קיבלתי משוב”. משוב הוא מידע. הוא אומר לכם משהו על מה שעשיתם. מה עבד, מה לא עבד, מה צריך להשתנות. משוב הוא ניטרלי, הוא לא שופט אתכם, הוא פשוט נותן לכם מידע שאפשר להשתמש בו. כשתינוק לומד ללכת והוא נופל, אף אחד לא אומר “הוא נכשל, אולי הוא לא מיועד ללכת”. כולם יודעים שזה חלק מהתהליך. הוא נפל, קיבל משוב על האיזון שלו, וינסה שוב. וכך הוא ממשיך לנסות עד שהוא לומד ללכת.
אותו הדבר בדיוק קורה בכל תחום בחיים. כשאתם מנסים משהו והתוצאה לא מה שרציתם, זה לא אומר שאתם כושלים, זה אומר שקיבלתם מידע על מה לא עובד. עכשיו אתם יכולים לקחת את המידע הזה, להבין מה צריך להשתנות, ולנסות שוב בצורה שונה. זה לא סוף, זה רק שלב בדרך. זה לא אומר שאתם לא מסוגלים, זה אומר שהדרך שניסיתם הפעם לא הובילה למקום שרציתם ושיש דרך אחרת שצריך למצוא.
איך להפוך כישלון למשוב מאפשר?
השינוי מתחיל בדרך שבה אתם מסתכלים על מה שקרה. במקום לשאול את עצמכם “למה אני כזה כושל?”, תתחילו לשאול “מה למדתי מזה?”. השאלה הזו משנה הכל. היא לוקחת את אותה התוצאה הלא רצויה ומעבירה אותה מסיום לתחילה, מסוף דרך לנקודת זינוק, ממשהו שצריך להתבייש בו למשהו שאפשר ללמוד ממנו. כשאתם שואלים “מה למדתי?”, אתם פתאום עוברים ממצב של קורבן שמרגיש רע למצב של לומד שגדל.
אחרי ששאלתם מה למדתם, שאלו את עצמכם “מה אני יכול לעשות אחרת בפעם הבאה?”. השאלה הזו מכוונת אתכם קדימה. היא אומרת שיש פעם הבאה, שאתם לא מוותרים, שאתם לוקחים את מה שלמדתם והולכים איתו הלאה. היא גורמת לכם לחשוב על פתרונות במקום על בעיות, על אפשרויות במקום על מגבלות. והשאלה השלישית שצריכה לבוא היא “מתי אני מוכן לנסות שוב?”. לא “אם”, אלא “מתי”. כי אם אתם רואים את זה כמשוב ולא ככישלון, הניסיון הבא הוא המשך טבעי של התהליך, לא משהו שצריך לפחד ממנו.
הדחייה היא חלק מהדרך, לא סוף הדרך
אחד הדברים הכי קשים בחיים הוא דחייה. כשאתם מתקבלים לעבודה שרציתם, כשמישהו אומר לכם “לא”, כשפרויקט שהשקעתם בו קורס, זה כואב. אבל הדחייה היא לא אמורה לעצור אתכם, היא אמורה לתת לכם מוטיבציה לנסות שוב, רק באופן שונה. כל דחייה מכילה בתוכה מידע על מה לא התאים, מה לא היה מספיק טוב, מה צריך לשפר. אם תסתכלו על הדחייה מהזווית הזו, היא הופכת למתנה, לא לעונש.
תחשבו על זה כשמישהו דחה אתכם, זה אומר שהדרך הזו לא הייתה הנכונה עבורכם או עבורו. זה לא אומר שאתם לא טובים מספיק, זה אומר שיש התאמה טובה יותר במקום אחר. כל “לא” שאתם מקבלים מקרב אתכם צעד אחד ל”כן” הנכון. אבל רק אם אתם ממשיכים לנסות. אם אתם רואים את הדחייה ככישלון ומפסיקים, אתם נתקעים. אם אתם רואים את הדחייה כמשוב ומתאימים את עצמכם, אתם ממשיכים לזוז קדימה עד שאתם מוצאים את המקום הנכון.
הלמידה מכל ניסיון
כל ניסיון, גם אם לא הוביל לתוצאה שרציתם, לימד אתכם משהו. אולי לימד אתכם איך לא לעשות משהו, ואת זה שווה זהב. תומס אדיסון ניסה אלפי פעמים לפני שהצליח להמציא נורה חשמלית, וכשנשאל על הכישלונות שלו, הוא אמר שלא נכשל אלף פעמים, אלא מצא אלף דרכים שלא עובדות. כל דרך שלא עבדה הייתה מידע שקירב אותו לדרך שכן עובדת. זו בדיוק הנקודה, כל ניסיון שלכם, גם אם לא הצליח, מקרב אתכם להצלחה, אבל רק אם אתם לומדים ממנו.
אז אחרי כל תוצאה לא רצויה, שבו ושאלו את עצמכם מה עבד טוב? מה לא עבד? מה הייתי עושה אחרת? איזה כישורים חסרים לי? איזה מידע היה חסר לי? מי יכול לעזור לי? השאלות האלה הופכות כל ניסיון ללמידה, וכל למידה מקרבת אתכם להצלחה. זה לא אומר שזה לא כואב, זה לא אומר שזה לא מתסכל, זה אומר שאתם לא נשארים במקום, אתם לוקחים את הכאב ואת התסכול והופכים אותם לדלק שידחוף אתכם קדימה.
התמדה היא המפתח
אחד ההבדלים הכי גדולים בין אנשים שמצליחים לבין אלה שלא, הוא לא כישרון או מזל, זו התמדה. אנשים שמצליחים הם אלה שלא הפסיקו אחרי התוצאה הראשונה שלא הייתה מה שרצו. הם ראו את זה כמשוב, התאימו את עצמם, וניסו שוב. ושוב. ושוב. עד שהצליחו. הם לא היו בהכרח יותר מוכשרים מהתחלה, הם פשוט לא ראו את התוצאות הלא רצויות כסיבה להפסיק, אלא כמידע שיעזור להם בניסיון הבא.
כשאתם מתחילים לראות כל תוצאה לא רצויה כמשוב, ההתמדה הופכת לטבעית יותר. אתם לא צריכים להילחם נגד תחושת הבושה והכישלון כי אתם לא רואים את זה ככישלון. אתם פשוט רואים את זה כחלק מהתהליך, כשלב בדרך, כמשהו שאמור לקרות. וככה אתם ממשיכים לנסות, לא כי אתם חזקים במיוחד או אמיצים במיוחד, אלא כי זה פשוט ההמשך ההגיוני של התהליך. קיבלתם מידע, התאמתם, ניסיתם שוב.
לשנות את הפנימי כדי לשנות את החיצוני
השינוי הכי חשוב צריך לקרות בפנים, בדרך שבה אתם מעבדים את המידע שקלטתם. כל עוד אתם רואים תוצאות לא רצויות ככישלונות, אתם תרגישו רע, תתביישו, תרצו להפסיק. אבל ברגע שאתם משנים את השפה הפנימית ומתחילים לראות את זה כמשוב, הכל משתנה. אותה תוצאה, אותו מצב, אבל משמעות אחרת לגמרי. במקום “נכשלתי, אני לא טוב מספיק”, אתם אומרים “קיבלתי מידע, עכשיו אני יודע מה לשנות”. זה לא סתם משפט יפה, זה שינוי של הפרספקטיבה שלכם על כל החיים.
כשאתם משנים את הדרך שבה אתם רואים תוצאות, אתם משנים את הדרך שבה אתם מגיבים אליהן. במקום להרגיש משותקים, אתם מרגישים מוכוונים. במקום לרצות לברוח, אתם רוצים ללמוד. במקום לוותר, אתם מוצאים את הדרך הבאה לנסות. וככה, צעד אחרי צעד, ניסיון אחרי ניסיון, אתם מתקדמים לכיוון מה שאתם באמת רוצים. לא כי הדרך קלה, אלא כי אתם יודעים שכל מכשול הוא רק משוב שיעזור לכם להתקדם.
הסוד של אנשים שמצליחים
אם תסתכלו על אנשים שהצליחו בכל תחום: עסקים, אמנות, ספורט, מדע, תגלו משהו משותף. כולם עברו תוצאות לא רצויות רבות לפני ההצלחה. אבל הם לא קראו לזה כישלון, הם קראו לזה תהליך, לימוד, ניסיון. הם ידעו שזה חלק מהדרך והם לא נתנו למילה “כישלון” לעצור אותם. הם ראו כל תוצאה לא רצויה כמורה שלימד אותם משהו שהם לא ידעו קודם, והשתמשו במידע הזה כדי להשתפר בניסיון הבא.
אתם יכולים לעשות את אותו הדבר. זה לא תלוי בכישרון מיוחד או במשאבים אדירים, זה תלוי בדרך שבה אתם רואים את מה שקורה לכם. אם אתם רואים כל תוצאה לא רצויה כסוף, אתם תיעצרו. אם אתם רואים את זה כהתחלה, כמידע, כמשוב שמכוון אתכם, אתם תמשיכו, תלמדו, ותגיעו למקום שרציתם להגיע. הכל מתחיל בשינוי קטן של שפה. מכישלון למשוב, מסוף לתהליך, ממכשול לחוויית למידה.
סיכום: הדרך שלכם קדימה
בפעם הבאה שמשהו לא יצא לכם כמו שרציתם, עצרו לרגע לפני שאתם אומרים לעצמכם “נכשלתי”. במקום זה, נסו לומר “קיבלתי משוב”. שאלו את עצמכם מה למדתם, מה אתם יכולים לעשות אחרת, ומתי אתם מוכנים לנסות שוב. תראו איך התחושה משתנה, איך המוטיבציה חוזרת, איך הפתיחות ללמוד מחליפה את הבושה והרצון להתחבא. זכרו שאין כישלונות, יש רק תוצאות. חלקן מה שרציתם, חלקן משוב שיעזור לכם להגיע למה שאתם רוצים. וכל עוד אתם ממשיכים לנסות, ללמוד, ולהתאים את עצמכם לפי המשוב שאתם מקבלים, אתם בדרך להצלחה. לא כי הדרך קלה, אלא כי אתם יודעים שכל תוצאה, גם הלא רצויה, מקרבת אתכם אליה.