עמדות תפיסה: לראות את המציאות דרך עיניים שונות (NLP)
אחד מהכלים המרתקים והמשמעותיים ביותר בשיטת NLP היא עבודה עם עמדות תפיסה. הרעיון במהותו פשוט אך עמוק: כל אחד מאיתנו תופס את המציאות דרך נקודת מבט אחת בלבד, שלו. אנחנו כל כך רגילים לפרש את העולם דרך המפה האישית שלנו, עד שלעיתים קרובות אנחנו שוכחים שישנן נקודות מבט אחרות, לא פחות אמיתיות, שמתארות את אותה המציאות באופן שונה לגמרי.
כשאנחנו נתקלים בקונפליקט, בקשר תקוע, או בבעיה שנראית חסרת פתרון, לרוב אנחנו מסתובבים בתוך אותה עמדה, חוזרים ומנסחים את הסיפור שלנו, מחפשים עוד ועוד ראיות שיאשרו את הפרשנות הפנימית שלנו. זה מובן, כי זה מוכר ובטוח. אבל זה גם בדיוק הסיבה שלפעמים אנחנו תקועים. שינוי עמדת התפיסה אינו רק תרגיל אינטלקטואלי, הוא תנועה ממשית בתוך הגוף, הרגש והתודעה, שמאפשרת לנו לראות את הסיטואציה מזווית חדשה ולמצוא פתרונות שלא היו נגישים לנו קודם.
העמדה הראשונה : “אני“
עמדת התפיסה הראשונה היא עמדת ה”אני”. זהו המקום המוכר ביותר לכולנו, אנחנו רואים את העולם דרך העיניים שלנו, חווים את המציאות דרך הגוף שלנו, ומפרשים כל מה שקורה דרך המפה האישית, הייחודית, שבנינו לאורך חיינו. בעמדה זו אנחנו מרגישים את הרגשות שלנו בצורה מלאה, אנחנו מחוברים לצרכים, לגבולות, לערכים שלנו. הפרשנות כאן היא תמיד פנימית,”מה זה אומר עלי?”, “מה אני מרגיש בסיטואציה הזו?”, “מה אני צריך?”. כאשר אנחנו לכודים בעמדה הראשונה בלבד, אנחנו עלולים לפרש כל דבר דרך פצעים ישנים, דפוסים חוזרים ופרשנויות שאינן בהכרח משקפות את המציאות האובייקטיבית.
העמדה השנייה – “אתה / הוא“
העמדה השנייה מזמינה אותנו לעשות משהו לא טבעי ולא אינטואיטיבי במיוחד, להיכנס לנעליים של האדם האחר. לא לדמיין אותו מרחוק, אלא ממש לאמץ את תפקידו, לחשוב ולהרגיש כמוהו, להתחבר למניעים שלו, לצרכים שלו, לאופן שבו הוא תופס את אותה הסיטואציה. זוהי עמדה של אמפתיה עמוקה, שחורגת מסימפתיה רגילה. כשאנחנו נכנסים לעמדה השנייה באמת, לעיתים קרובות מתגלים לנו דברים מפתיעים. אנחנו מבינים שהאחר לא פעל מזדון אלא מכאב, שהוא פירש את המצב בצורה שונה לחלוטין מאיתנו, שיש לו עולם פנימי שלם שלא ראינו. הכניסה לעמדה השנייה מרככת לרוב את הכעס, מרחיבה את ההבנה, ומאפשרת תקשורת שלא הייתה אפשרית לפני כן.
העמדה השלישית – “הצופה הניטרלי“
העמדה השלישית היא עמדת הצופה הניטרלי החיצוני. כאן אנחנו יוצאים ממעגל המעורבות הרגשית לחלוטין ומסתכלים על המצב כאילו היינו עד ניטרלי, חכם ואובייקטיבי, שאין לו שום אינטרס בתוצאה. מעמדה זו אנחנו יכולים לראות גם את ה”אני” וגם את ה”אתה” כשני שחקנים בתוך מערכת, להבחין בדינמיקות, בדפוסים חוזרים, בהשלמות ובחסמים. העמדה השלישית אינה קרה או מנותקת, היא מייצגת חוכמה. היא מאפשרת לנו לפעול מתוך מקום אפקטיבי יותר, מבלי שהסחף הרגשי יעוור אותנו. בעולם הטיפול, עמדה זו היא גם זו שמאפשרת לנו לקבל החלטות בוגרות יותר, לזהות מה באמת נחוץ במצב ולחשוב על פתרונות יצירתיים.
מעבר בין העמדות כמנוע לשינוי
הכוח האמיתי של הכלי הזה טמון לא בכל עמדה בנפרד, אלא ביכולת לנוע ביניהן. אדם שיכול להיות מחובר לחוויה שלו, להבין את האחר מבפנים, ולהסתכל על המצב כולו מבחוץ, מחזיק בגמישות תפיסתית יוצאת דופן. בעבודה טיפולית, המעבר בין עמדות תפיסה מאפשר לאנשים לשחרר תפיסות קפואות, לגלות אמפתיה כלפי עצמם וכלפי הזולת, ולמצוא נתיבים חדשים לפעולה ולריפוי. זהו כלי שמלמד אותנו משהו עמוק על טבע האנושיות שלנו, שאין מציאות אחת, יש מפות רבות, וכל אחת מחזיקה בתוכה אמת משלה.
עמדות תפיסה ויצירת קשרים עמוקים ומשמעותיים יותר
אחת מהשאלות הנפוצות ביותר שאנשים מביאים לחדר הטיפול היא “למה אנחנו לא מצליחים להבין אחד את השני?”. לעיתים קרובות, התשובה אינה נעוצה בחוסר אהבה או בחוסר רצון טוב, אלא בכך שכל אחד מהצדדים נשאר ממוקם בעמדת התפיסה שלו בלבד, ומנסה לשכנע את האחר להצטרף אליה. כשכל אחד דוחף את המפה שלו כאמת היחידה, הקשר הופך לזירת תחרות במקום למרחב של חיבור.
היכולת לנוע בין עמדות תפיסה היא בעצמה שפה של קשר. כשאנחנו מסוגלים לרגע לעזוב את עמדת ה”אני” ולהיכנס לעמדת ה”אתה”, לא כדי לוותר על עצמנו, אלא כדי להבין, אנחנו שולחים לאחר מסר עמוק: “אתה קיים עבורי. העולם שלך חשוב לי. אני מוכן להסתכל דרך עיניך לרגע.” זהו אחד הביטויים העמוקים ביותר של אמפתיה, וגם אחד הגורמים החזקים ביותר לתחושת ביטחון בקשר.
בזוגיות, לדוגמה, רבים מהמריבות החוזרות אינן על התוכן האמיתי, הן על מי צודק, מי נפגע יותר, מי צריך לשנות. אך כשאחד מבני הזוג מסוגל לעבור לעמדה השנייה ולחוות את הדינמיקה כפי שהאחר חווה אותה, לעיתים קרובות מתרחשת תנועה רגשית עמוקה. הכעס מתרכך, ה”אויב” הופך שוב לאדם, ומתפנה מקום לשיחה שונה לגמרי. זה לא נשמע קל ואכן, זה לא תמיד קל, אך זה אפשרי, ובפועל זה משנה חיים.
בחברות ובקשרים חברתיים, היכולת לעבור לעמדת הצופה הניטרלי מאפשרת לנו להפסיק לפעול מתוך תגובתיות. כשחבר אמר משהו שפגע בנו, הנטייה הראשונה היא להגיב מיידית מתוך הכאב, מהעמדה הראשונה במלוא עוצמתה. אך כשנלמד לעצור לרגע, לצאת מהסחף ולהסתכל על הסיטואציה מבחוץ, אנחנו יכולים לשאול את עצמנו: “מה קרה כאן באמת? מה הוא צריך? מה אני צריך? ומה יקדם את הקשר הזה?” התשובות שמתקבלות מעמדה זו הן לרוב חכמות, מאוזנות ומועילות הרבה יותר.
ובאופן רחב יותר, אנשים שמפתחים את הגמישות התפיסתית הזו לאורך זמן, שמרגישים בנוח לנוע בין העמדות, לפי הצורך ולפי ההקשר, נוטים לבנות קשרים בריאים, עשירים ועמידים יותר. הם פחות מגיבים מתוך טריגרים, מסוגלים יותר להקשיב באמת, ומביאים לקשר נוכחות גדולה יותר. עמדות התפיסה הן אם כן לא רק כלי לפתרון קונפליקטים, הן דרך חיים. דרך שמזמינה אותנו להתרחב, לסקרן, ולפגוש את האחר לא כאיום על האמת שלנו, אלא כהזמנה להרחיב אותה.