המפה האישית שלי: למה אנחנו רואים עולמות שונים ואיך זה יכול לשפר את התקשורת שלנו
האם אי פעם התווכחתם עם מישהו על משהו שנראה לכם ברור לחלוטין, רק כדי לגלות שהוא רואה את אותו המצב בצורה שונה לגמרי? או שניסיתם להסביר למישהו קרוב משהו חשוב לכם, אבל הרגשתם שהוא פשוט לא מבין, כאילו אתם מדברים שפות שונות? זה לא בגלל שאחד מכם טועה או שהאחר לא מקשיב מספיק טוב. זה קורה כי לכל אחד מאיתנו יש מפה אישית שונה של המציאות, ואנחנו מסתכלים על העולם דרך המפה הזו מבלי לשים לב שזו רק מפה, לא השטח האמיתי עצמו.
הבעיה היא שרוב האנשים חיים כל החיים בלי להבין שיש הבדל בין המפה שלהם לבין המציאות, ובטח לא מבינים שלכל אחד אחר יש מפה שונה. כשאתם תתחילו להכיר את המפה האישית שלכם ולהבין שזו רק דרך אחת לראות את העולם מתוך אינסוף דרכים אפשריות, משהו מדהים קורה, אתם פתאום מתחילים להבין למה אנשים מגיבים כמו שהם מגיבים, למה יש ויכוחים מיותרים, ואיך אפשר לתקשר בצורה שבאמת עובדת. המאמר הזה יראה לכם מה זו המפה האישית שלכם ואיך ההכרה הזו יכולה לשנות לחלוטין את הקשרים שלכם עם בני משפחה, חברים ועמיתים לעבודה.
מה זו המפה האישית שלי?
תארו לעצמכם שאתם מטיילים בעיר זרה עם מפה בידיים. המפה הזו עוזרת לכם לנווט, להבין איפה אתם נמצאים, ולקבל החלטות לאן ללכת הלאה. אבל המפה היא לא העיר עצמה היא רק ייצוג מצומצם שלה, שמראה חלק מהמידע, משמיט פרטים אחרים, ומציג הכל בקנה מידה מסוים. המפה האישית שלנו עובדת בדיוק כך, היא הדרך שבה אנחנו מייצגים לעצמנו את המציאות, את העולם, את האנשים סביבנו. היא נבנית משנות חיינו, מהחוויות שעברנו, מהתרבות שגדלנו בה, מהמשפחה שלנו, מהכישלונות והצלחות, ומכל מה שלימד אותנו איך העולם עובד.
הנקודה החשובה ביותר להבנה היא שהמפה הזו היא סובייקטיבית לחלוטין. אתם חווים את העולם דרך המפה שלכם, לא דרך המציאות עצמה. כשאתם פוגשים אדם חדש, אתם לא פוגשים את האדם כמו שהוא באמת, אלא את הייצוג שלו במפה שלכם. כשאתם שומעים משהו, אתם לא שומעים את המילים כפי שהן נאמרו בלבד, אלא מפרשים אותן לפי המפה שלכם, המשמעויות, הזיכרונות, הציפיות וההנחות שנבנו בכם לאורך השנים. זה אומר שאין דרך אחת נכונה לראות דברים, אין “טוב” או “טוב יותר”, יש רק מפות שונות, כל אחת תקפה בתוך העולם הפנימי של האדם שמחזיק בה.
למה זה כל כך חשוב להבין?
כשאתם לא מודעים למפה האישית שלכם, אתם חיים באשליה שהדרך שבה אתם רואים דברים היא הדרך שהם באמת, ושכולם אמורים לראות אותם כך. זה יוצר קונפליקטים מיותרים, תסכולים וחוסר הבנה. אתם אומרים לבן הזוג שלכם “ברור שזה מה שהתכוונתי” והוא עונה “בכלל לא, שמעתי משהו אחר לגמרי”, ושניכם צודקים, כי כל אחד שמע דרך המפה שלו. אתם מתעצבנים על עמית בעבודה שלא עושה משהו “כמו שצריך”, אבל בשבילו הדרך שלו היא בדיוק הדרך הנכונה לפי המפה שלו. ההורים שלכם מעירים לכם הערה שנשמעת לכם ביקורתית ופוגעת, אבל בשבילם זו הייתה הערה אכפתית ותומכת. שתי מפות שונות, שתי חוויות שונות לגמרי של אותו הרגע.
כשאתם מתחילים להכיר את המפה האישית שלכם ומבינים שזו רק מפה ולא המציאות, קורה משהו משחרר. אתם מפסיקים להיות כל כך בטוחים שאתם יודעים איך הדברים באמת, ומתחילים להיות סקרנים לגבי איך אנשים אחרים רואים את אותם הדברים. במקום לומר “אתה טועה”, אתם אומרים “מעניין, אני רואה את זה אחרת, ספר לי איך אתה רואה את זה”. במקום להתווכח מי צודק, אתם מבינים ששניכם צודקים. כל אחד במפה שלו, ושהאתגר האמיתי הוא למצוא דרך לגשר בין המפות.
איך המפה שלנו נבנית?
המפה האישית שלנו נבנית משכבות רבות של חוויות וזיכרונות. אם גדלתם במשפחה שבה ביקורת הייתה שכיחה, המפה שלכם כנראה תפרש הערות מסוימות כביקורת גם כשהכוונה לא הייתה כזו. אם חוויתם בגידה בעבר, המפה שלכם תהיה רגישה יותר לסימני חוסר אמון. אם גדלתם בתרבות שמעריכה ישירות, דיבור עקיף יראה לכם כחוסר כנות, ואם גדלתם בתרבות שמעריכה עדינות, ישירות תיראה לכם כחוסר תרבות. כל חוויה הוסיפה קו למפה, כל אדם שפגשתם הוסיף פרט, וכל מצב שעברתם לימד אתכם משהו על איך העולם עובד, לפחות בעולם שלכם.
הבעיה מתחילה כשאנחנו שוכחים שזו מפה ולא שטח. אנחנו חושבים שהדרך שבה אנחנו רואים דברים היא הדרך שהם באמת, ואנחנו מצפים שאחרים יראו אותם כך גם. אבל כל אדם בנה את המפה שלו מחוויות שונות לגמרי, מזיכרונות אחרים, מתרבות אחרת, ולכן המפה שלו תמיד תהיה שונה משלכם. זה לא אומר שהמפה שלכם שגויה או שהמפה שלו נכונה יותר, זה פשוט אומר שהן שונות, וששתיהן תקפות בתוך העולם הפנימי של מי שמחזיק בהן.
איך זה עוזר לי בתקשורת עם בני משפחה?
כשאתם מבינים שלכל אחד מבני המשפחה שלכם יש מפה שונה, הכל משתנה. במקום להתעצבן על ההורים שלכם ש”לא מבינים” אתכם, אתם מבינים שהם מסתכלים עליכם דרך המפה שלהם. מפה שנבנתה בתקופה אחרת, בתרבות אחרת, עם ערכים אחרים. הדרך שבה הם חושבים שצריך לחיות חיים, לגדל ילדים, או לבנות קריירה היא הדרך שהגיונית במפה שלהם, לא בהכרח במפה שלכם. במקום להילחם על מי צודק, אתם יכולים לנסות להבין מה במפה שלהם גורם להם לראות את הדברים כך, ולהסביר להם מה במפה שלכם גורם לכם לראות אחרת.
עם בן זוג, ההבנה הזו יכולה להציל ויכוחים אינסופיים. כשהוא אומר משהו ואתם מרגישים נפגעים, במקום לקפוץ להגנה או להתקפה, תוכלו לעצור ולהגיד “רגע, אני שומע את זה ככה, האם זה מה שהתכוונת?” פתאום אתם מגלים שהוא התכוון למשהו אחר לגמרי, אבל המפה שלכם תרגמה את זה אחרת. עם ילדים, זה עוזר לכם להבין שהם לא מתכוונים לעצבן אתכם ,הם פשוט פועלים לפי המפה שלהם, מפה שעדיין בבנייה, ותפקידכם לא לכפות עליהם את המפה שלכם אלא לעזור להם לבנות מפה שתשרת אותם טוב בחיים.
איך זה עוזר לי בעבודה?
בעבודה, ההבנה הזו היא כלי רב עוצמה. כשעמית מגיב בצורה שנראית לכם לא הגיונית, במקום להחליט שהוא לא מקצועי או לא מבין, תוכלו לשאול את עצמכם, איזו מפה יש לו שגורמת לו לראות את המצב הזה אחרת? אולי הוא בא מתפקיד קודם שבו דרך העבודה הייתה שונה, אולי יש לו חוויה רעה עם פרויקטים מסוג זה, אולי הערכים המקצועיים שלו שונים משלכם. כשאתם מבינים את זה, אתם יכולים לדבר איתו בשפה שמתחברת למפה שלו, לא רק למפה שלכם, ופתאום התקשורת משתפרת בצורה דרמטית.
במשא ומתן או בפגישות, היכולת להבין שלכל צד יש מפה שונה מאפשרת לכם למצוא את הנקודות המשותפות במקום להתמקד במה שנראה שונה. אתם לא מנסים לשכנע מישהו שהמפה שלכם נכונה יותר, אלא מנסים להבין מה חשוב לו במפה שלו ולמצוא דרך שעובדת בשתי המפות. עם מנהל, זה עוזר לכם להבין מה הציפיות שלו, לא כי הן נכונות אלא כי הן חלק מהמפה שלו והיכולת שלכם להתאים את הדרך שבה אתם מציגים דברים למפה שלו תעשה אתכם הרבה יותר אפקטיביים.
איך מתחילים להכיר את המפה האישית שלנו?
ההתחלה היא בתשומת לב. כשאתם מגיבים בחוזקה למשהו כועסים, נפגעים, מתלהבים, עצרו לרגע ושאלו את עצמכם מה במפה שלי גורם לי להגיב ככה? מה בחוויה שלי בעבר גורם לי לפרש את המצב הזה בדיוק כך? כשאתם בטוחים לגמרי במשהו, שאלו את עצמכם האם אני באמת יודע שזה נכון, או שזה פשוט נראה נכון במפה שלי? כשאתם מתווכחים עם מישהו ובטוחים שהוא טועה, עצרו ושאלו מה אם גם הוא צודק, רק במפה שלו? מה אם יש פה שתי מפות שונות, לא מפה נכונה ומפה שגויה?
התרגול השני הוא סקרנות. במקום להגיד לעצמכם “אני יודע מה הוא מתכוון” או “ברור לי למה היא התכוונה”, התחילו לשאול שאלות. “ספר לי איך אתה רואה את זה”, “מה חשוב לך בסיטואציה הזו?”, “מה גורם לך להרגיש ככה?”. השאלות האלה פותחות חלון למפה של האדם האחר ועוזרות לכם להבין שיש שם משהו שונה משלכם, משהו שתקף עבורו גם אם זה שונה מאוד ממה שתקף עבורכם. כשאתם באמת סקרנים ולא רק מנסים להוכיח שאתם צודקים, אנשים פותחים ומשתפים, ופתאום אתם מבינים למה הם מגיבים כמו שהם מגיבים.
מה עושים עם ההבנה הזו?
ברגע שאתם מבינים שלכל אחד יש מפה שונה, התפקיד שלכם משתנה. אתם לא צריכים לוותר על המפה שלכם או להחליט שהיא שגויה, היא שלכם, היא נבנתה מהחוויות שלכם, והיא משרתת אתכם. אבל אתם גם לא צריכים לנסות לכפות אותה על אחרים או לצפות שכולם יראו את העולם כמוכם. במקום זה, אתם לומדים לתקשר בין מפות, לתרגם מהמפה שלכם למפה של האחר, להבין מה חשוב לו במפה שלו ולמצוא דרך להעביר את המסר שלכם בצורה שתתפוס במפה שלו.
זה אומר שכשאתם מדברים עם ההורים שלכם, אתם מנסים להבין מה חשוב להם במפה שלהם: בטחון, מסורת, כבוד ומוצאים דרך להסביר את הבחירות שלכם בשפה שמתחברת לערכים האלה. כשאתם מדברים עם בן זוג, אתם לא מניחים שהוא מבין למה התכוונתם, אלא בודקים איך מה שאמרתם נשמע במפה שלו. כשאתם עובדים עם אחרים, אתם לא מצפים שכולם יעבדו כמוכם, אלא מנסים להבין מה הגיוני במפה של כל אחד ולמצוא דרך לעבוד ביחד חרף ההבדלים.
הכוח האמיתי של הכרת המפה
הדבר היפה ביותר בהכרת המפה האישית שלכם הוא החופש שזה נותן. כשאתם מבינים שהמפה שלכם היא רק מפה, לא המציאות, אתם פתאום לא צריכים להיות כל כך בטוחים, כל כך נוקשים, כל כך צודקים. אתם יכולים להיות סקרנים, פתוחים, גמישים. אתם יכולים לשנות את המפה אם אתם מגלים שהיא לא משרתת אתכם טוב, אתם יכולים ללמוד ממפות של אחרים ולהרחיב את המפה שלכם. והכי חשוב, אתם יכולים להפסיק להתווכח על מי צודק ולהתחיל לנסות להבין איך כל אחד רואה, ולמצוא דרך לחיות ביחד, לעבוד ביחד, להיות ביחד, גם כשהמפות שונות. כי בסוף, כולנו חיים על אותו שטח, רק שלכל אחד מאיתנו יש מפה אחרת של איך לנווט בו, ואין שום דבר רע בזה, זה פשוט המציאות של החיים.