התמודדות עם רגעי משבר. הממ”ד
כהורים, אנחנו חווים עכשיו תקופה שאף אחד מאיתנו לא היה מוכן אליה. הילדים שלנו נתקלים במציאות מורכבת ומפחידה, וזה בא לידי ביטוי בהתנהגויות שקשה להבין ולהכיל.
כשהילד שלכם מתפרץ בזעם בחדר המוגן, חשוב לזכור, זה לא עליכם, וזה בטח לא אשמתו. הוא לא בוחר להתפרץ. הילד שלכם מנסה להתמודד עם רגשות עצומים שהוא פשוט לא יודע איך לעבד או להביע בדרך אחרת.
מה שיעזור לו ברגעים האלה:
הישארו רגועים ונוכחים. הזעם שלו צריך את הרוגע שלכם כמו עוגן. אל תיקחו את זה אישית ואל תיכנסו למצב של כעס נגדי. הוא צריך אתכם עכשיו, לא כמי שנלחמים איתו אלא כמי שמכילים אותו.
תאמתו את הרגש שלו. תגידו לו משהו כמו “אני רואה שאתה כועס וזה בסדר להיות כועס. המצב הזה באמת קשה.” אל תנסו לשכנע אותו שהוא לא צריך להרגיש כך.
תיתנו לו מקום פיזי בטוח להתפרץ. בחדר המוגן המקום מוגבל, אבל אפשר ליצור פינה קטנה שלו עם כרית לחבק או לדפוק עליה.
הציעו דרכי יציאה פיזיות. לפעמים לרוץ במקום, לעשות תנועות גדולות בידיים, או לנשום נשימות עמוקות יחד יכול לעזור לשחרר את הלחץ.
חשוב שתדעו, מאחורי הזעם הזה מסתתרים פחד, אכזבה וצורך עמוק להרגיש שהוא נראה ומובן. הילד שלכם זקוק לדעת שגם כשהוא “לא נעים”, אתם עדיין כאן, עדיין אוהבים, עדיין רואים את הכאב שלו.
לאחר ההתפרצות, כשהוא נרגע, זה הזמן לחבק, לדבר בעדינות ולהגיד לו שאתם מבינים שזה קשה לו. תזכירו לו שאתם צוות, שאתם עוברים את זה יחד.
זכרו, אתם עושים עבודה קשה בתנאים קשים. התפרצויות הזעם הן תוצר של המצב, לא של כישלון חינוכי שלכם.