טכניקת “דימוי הוליווד” בטיפול זוגי: כשהמילים נתקעות והלב מחפש דרך
כמטפלים זוגיים, כולנו מכירים את הרגע הזה. הזוג יושב מולנו, השתיקה תלויה באוויר כמו וילון כבד, והמילים פשוט לא באות. לפעמים הכעס גדול מדי, לפעמים הפגיעה עמוקה מדי, ולפעמים הרגשות כל כך מורכבים שהם מקפיאים . בדקות האלה, כשהזוג תקוע ואנחנו מרגישים את חוסר האונים שלהם, טכניקת “דימוי הוליווד” יכולה להיות המפתח שיפתח את הדלת הסגורה.
הרעיון פשוט ויעיל: אנחנו מציעים לאחד מבני הזוג להיות הבימאי של עצמו. במקום להישאר כלוא בתוך הרגש, הוא ייקח צעד אחורה ויסתכל על עצמו מהצד, בדיוק כמו בימאי בסט צילומים שמנחה את השחקן להביא את הביצוע המושלם.
למה זה עובד? כי להתחבר לרגשות קל יותר כאשר אתה מתבונן מהצד. הפרספקטיבה החיצונית מאפשרת לנו לגשת לרגשות מבלי להיבלע בהם, ליצור מרחק טיפולי שמאפשר בחירה ושליטה.
כשאתם רואים שהזוג תקוע, פנו לאחד מבני הזוג, בדרך כלל זה שנראה מוכן יותר להתנסות ואמרו משהו כמו:
“אני רוצה להציע לך משהו. תדמיין שאתה בימאי בסרט הוליוודי, והדמות הראשית, זה אתה, צריכה עכשיו לבטא את מה שהיא באמת מרגישה. כבימאי, מה היית מנחה את הדמות הזאת לעשות?”
השלבים המעשיים:
1.הבימאי מחליט על התנוחה:
- “איך הדמות צריכה לשבת? זקופה או נטויה קדימה?”
- “איפה הידיים שלה? על הברכיים, משולבות, או פתוחות?”
- “איך הביטוי בפנים? מה העיניים אומרות?”
2.הבימאי בוחר את המיקום:
- “היכן הדמות צריכה להיות? קרוב יותר או רחוק יותר?”
- “האם היא צריכה לקום ולהתקרב?”
- “מה המרחק הנכון לביטוי הרגש הזה?”
3.הבימאי כותב את הדיאלוג:
- “מה הדמות צריכה להגיד? איך המילים צריכות להישמע?”
- “האם זה צריך לצאת בלחש או בקול?”
- “מה הטון שיעביר בדיוק את מה שהדמות מרגישה?”
- הבימאי מנחה פעולות של חיבה:
- “האם הדמות צריכה לשים יד על הברך של בן הזוג?”
- “איך היא צריכה לגעת? בעדינות או בתקיפות?”
- “מה המחווה הפיזית שתעביר את הרגש?”
דוגמה מהחדר הטיפולי:
לאחרונה עבדתי עם זוג שבו מירב כעסה על אורי, אבל המילים פשוט לא יצאו. הצעתי לה להיות הבימאית של עצמה.
“מירב, את הבימאית עכשיו. הדמות הראשית, מירב השחקנית , צריכה להראות לאורי כמה היא נפגעה. מה את מנחה אותה לעשות?”
מירב עצמה עיניים, חשבה, ואמרה: “הדמות צריכה לשבת קרוב אליו, לא רחוק. היא צריכה לשים יד על הברך שלו ולהגיד בקול שקט: “אורי, כשאתה לא עונה לי כשאני מדברת, אני מרגישה כמו שאני לא קיימת בשבילך.'”
ואז קרה הקסם , מירב הזיזה את הכיסא שלה קרוב יותר לאורי, שמה יד על הברך שלו, והמילים יצאו בדיוק כמו שהבימאית בה תכננה. הרגש היה אמיתי, אבל הביטוי היה מכוון ומדויק.
מתי הטכניקה הכי יעילה?
- כשהמילים נתקעות, בזמן שהרגש שם אבל הביטוי חסום
- במצבי קיפאון, כשהזוג מגיע למבוי סתום
- כשיש רגש חזק אבל התקשורת לא ברורה, הטכניקה עוזרת לחדד את המסר
- עם אנשים שמתקשים בביטוי רגשי ישיר, המרחק הבימאי מפחית את החשש
הטכניקה הזו עובדת כי היא מפעילה מספר מנגנונים פסיכולוגיים בו-זמנית:
המרחק הטיפולי מאפשר לאדם לגשת לרגש מבלי להיבלע בו לגמרי. במקום להיות “בתוך” הכעס או הכאב, הוא הופך להיות הבימאי שלהם.
השליטה והבחירה החזרת תחושת הכוח לאדם. במקום להיות נתון לרגש, הוא בוחר איך לבטא אותו.
הקונקרטיות הופכת רגשות מופשטים לפעולות ברורות ומוחשיות.
עצות ליישום מוצלח:
- תנו זמן, אל תמהרו את התהליך. תנו לבימאי לחשוב ולהרגיש
- היו סקרנים, שאלו “מה עוד הבימאי מחליט?” כדי להעמיק
- חזקו את התפקיד, תזכרו את המטופל שהוא הבימאי, לא השחקן
- אל תפרשו יותר מדי, תנו למטופל למצוא את המשמעות בעצמו
טכניקת “דימוי הוליווד” היא כלי פשוט אבל עמוק שיכול לשחרר זוגות מרגעי תקיעות ולהחזיר להם את הקול שלהם. כשהמילים נתקעות, הבימאי הפנימי יכול למצוא את הדרך להביע את מה שהלב באמת רוצה להגיד.