המזוודות ליד הדלת: על נוכחות חלקית בטיפול זוגי
רבים מאיתנו מכירים את התחושה הזו, אתם יושבים בחדר הטיפול, בן הזוג לידכם, והמטפלת מנסה ליצור דיאלוג בונה. אבל משהו מרגיש לא נכון. יש תחושה שאחד מכם לא באמת שם, לא באמת מחויב לתהליך. כאילו המזוודות שלו כבר ארוזות וממתינות ליד הדלת.
זוהי תופעה נפוצה בטיפול זוגי, נוכחות חלקית של אחד מבני זוג. המטופל הגיע פיזית לטיפול, אבל רגשית הוא כבר למחצה בחוץ, עם רגל אחת על הסף. איום הפרידה מרחף באוויר כמו צל כבד, ויוצר אווירה של חוסר ביטחון ופחד.
כשאחד הבני זוג נמצא במצב הזה, השני חש את זה מיד. יש תחושה של הליכה על קליפות ביצים, של פחד מתמיד שכל מילה עלולה להיות הטיפה שתמלא את הכוס. בן הזוג השני מוצא את עצמו מרחיק לכת כדי לא לעורר את הדב הישן, נמנע מלהעלות נושאים חשובים, ולמעשה, לא יכול להתמסר באמת לתהליך הטיפולי.
איך אפשר לעבוד על קשר כשאחד הצדדים מחזיק תמיד את כרטיס היציאה בכוננות? איך אפשר לבנות אמון כשהאיום על פרידה תמיד נוכח?
התנהגות זו יוצרת מעגל קסמים הרסני. המטופל שמחזיק את המזוודות ליד הדלת בדרך כלל מתלונן על בעיות בזוגיות, על חוסר קירבה, על קשיי תקשורת, על חוסר שינוי. אבל הוא לא מבין שהוא עצמו חוסם את האפשרות לשינוי.
אי אפשר לדרוש שינוי בזוגיות ובו זמנית לאיים על עזיבה. זה כמו לנסות לטפח צמח תוך איום מתמיד שעלולים לעקור אותו. בן הזוג השני נמצא במצב של דריכות מתמדת, לא יכול להרגיש בטוח, ולכן לא יכול להתפתח ולהשתנות.
זמן להחלטה
אם אתם מזהים את עצמכם בתיאור הזה, הגיע הזמן לבחירה מודעת וברורה. הגעתם שניכם לטיפול, וזה אומר שיש רצון , לפחות ברמה מסוימת, לנסות ולהציל את הזוגיות. במצב כזה, האפשרות של פרידה לא צריכה להיות על השולחן כל הזמן.
הגיע הזמן “לפרוק את המזוודות “ כלומר, להתחייב לתהליך הטיפולי לפחות לתקופה מוגדרת מראש. זה לא אומר התחייבות לכל החיים, אבל כן אומר הסכמה לתת הזדמנות אמיתית לתהליך השינוי.
הצעד הראשון: הגדרת מסגרת זמן
כמטפלת, אני ממליצה לקבוע יחד מועד יעד, למשל, שלושה חודשים או ארבעה חודשים של עבודה רצינית וממוקדת. במהלך תקופה זו, השני זוג מתחייבים:
- להגיע לכל המפגשים
- להיות נוכחים רגשית ופיזית
- לא להעלות איומי פרידה כאמצעי לחץ
- לתת הזדמנות אמיתית לכלים שהם לומדים בטיפול
שינוי אמיתי לוקח זמן. זה לא קורה בין לילה, ולא קורה כשאחד הצדדים עומד עם רגל אחת בחוץ. כדי שהטיפול יהיה יעיל, שני בני הזוג צריכים להרגיש בטוחים מספיק כדי להתמודד עם הכאב, להסתכל על הפגמים, ולנסות דרכים חדשות של היענות זה לזו.
כשהמזוודות ארוזות ליד הדלת, אף אחד לא מוכן לקחת סיכונים רגשיים. אף אחד לא מוכן להיפתח, להיחשף, או להשקיע באמת בשינוי. התוצאה היא קיפאון ותסכול הדדי.
מה קורה אחרי?
אחרי תקופת ה”התחייבות” שנקבעה, תוכלו להעריך יחד איך הרגשתם, מה השתנה, ואיך התקדמתם. אולי תגלו שכשהפחד מהפרידה לא מרחף תמיד באוויר, אתם יכולים לעבוד יחד בצורה הרבה יותר עמוקה ויעילה.
ואולי תגלו שלמרות המאמץ, אתם לא מתאימים זה לזה. גם זה בסדר, אבל לפחות תדעו שנתתם הזדמנות אמיתית לקשר, ולא סתם עברתם תנועות ריקות.
הגיע הזמן לפרק את המזוודות ולהתמסר לתהליך.