
אם באמת קיים קושי חברתי? הבנת הצרכים החברתיים הייחודיים של ילדים
אני מניחה שכהורה או כמחנך, גם אתה מוצא את עצמך לפעמים דואג ושואל: "האם לילד שלי יש מספיק חברים?" או "למה הילדה שלי לא מוזמנת למסיבות?" אולי אפילו תהית אם הבדידות של ילדך היא סימן לבעיה. אבל השאלה החשובה ביותר שעלינו לשאול היא – האם באמת קיים קושי?
לכל ילד צורך חברתי שונה
הטעות שרבים מאיתנו עושים היא להניח שכל הילדים צריכים להתאים לאותו מודל חברתי. המציאות מורכבת הרבה יותר. חשבו על כך כעל ספקטרום חברתי – בדיוק כפי שיש ילדים מוחצנים שמשגשגים בקבוצות גדולות, יש ילדים מופנמים שמעדיפים קשרים אינטימיים יותר עם חבר אחד או שניים.
זכרו תמיד שאיכות חשובה יותר מכמות. הילד שלך עם שני חברים קרובים עשוי לחוות חיים חברתיים מספקים הרבה יותר מילד אחר עם עשרה מכרים שטחיים. וחשוב לא פחות – זמן לבד איננו בהכרח דבר שלילי. לחלק מהילדים, זמן לבד אינו רק העדפה אלא צורך ממשי להתאוששות ולוויסות רגשי.
כיצד תדעו אם באמת קיים קושי?
במקום להסתמך על השוואות לילדים אחרים, כדאי שתתמקדו בסימנים הבאים:
האזינו לילד שלכם. האם הוא מביע מצוקה? הסבל הסובייקטיבי של הילד הוא המדד החשוב ביותר. אם ילדכם מרגיש בודד ועצוב בגלל מצבו החברתי, הוא זקוק לתשומת לב, גם אם התנהגותו החברתית נראית "נורמלית" מבחוץ.
שימו לב לשינויים פתאומיים. האם ילדה שהייתה חברותית הפכה פתאום למסוגרת? האם ילד שנהנה מזמן לבד הפך פתאום לתלותי מבחינה חברתית? שינויים קיצוניים כאלה מצביעים לעתים על קושי אמיתי.
בחנו את היכולת הבסיסית ליצור קשרים. הבעיה אינה תמיד במספר החברים, אלא ביכולת הבסיסית של ילדכם ליצור ולשמר קשרים כשהוא רוצה בכך.
חשבו גם אם הבחירות החברתיות של ילדכם פוגעות בתחומי חיים אחרים. למשל, האם הימנעות מאינטראקציות חברתיות פוגעת בלמידה או בהתפתחות כישורים חשובים?
הקשבה פעילה: המפתח להבנת הצרכים האמיתיים
כהורים וכמחנכים, המשימה שלנו אינה לקבוע מהו "נורמלי" עבור הילד, אלא להקשיב באמת למה שהוא צריך. נסו לקיים שיחות פתוחות – שאלו שאלות פתוחות כמו "איך היה לך היום עם החברים?" במקום "האם היה לך כיף עם החברים?" כדי לאפשר לילדכם לתת תשובות כנות.
צפו בילדכם באינטראקציות חברתיות שונות, ללא שיפוטיות. האם הוא נראה מסופק? מתוח? משועמם? נלהב? והיזהרו מהשלכת הצרכים שלכם עצמכם – לעתים קרובות הורים מוחצנים מודאגים מילדים מופנמים (או להפך) כי הם משליכים את העדפותיהם האישיות על ילדיהם.
מתי עליכם להתערב?
התערבותכם בחיים החברתיים של ילדכם נדרשת במצבים מסוימים: כאשר הילד מביע מצוקה או תסכול לגבי מצבו החברתי; כאשר הילד רוצה קשרים חברתיים אך מתקשה ליצור אותם בגלל חסמים מזוהים (חרדה חברתית, קשיי תקשורת וכדומה); כאשר ההימנעות החברתית נובעת מטראומה או מחוויות שליליות; או כאשר בידוד חברתי מתמשך משפיע לרעה על בריאותו הנפשית.
איך תוכלו לתמוך בילדכם בצורה מותאמת אישית
בהתאם לצרכים הייחודיים של ילדכם, תוכלו לספק תמיכה מסוגים שונים:
אם יש לכם ילד מופנם, אפשרו לו אינטראקציות איכותיות בקבוצות קטנות, כבדו את הצורך שלו בזמן התאוששות לבד, וספקו לו הזדמנויות לקשרים עמוקים יותר.
עבור ילד חברותי שמתקשה, עזרו לו לפתח כישורים חברתיים באמצעות משחקי תפקידים שונים, סייעו לו בזיהוי רמזים חברתיים, וארגנו עבורו מפגשים מובנים.
אם יש לכם ילד עם צרכים מיוחדים, התאימו את הציפיות שלכם לרמת ההתפתחות שלו, חפשו קבוצות תמיכה ייעודיות, ואל תהססו להיעזר במומחים בעת הצורך.
לסיכום
הצורך החברתי של הילד שלכם הוא ייחודי, בדיוק כמו אישיותו. תפקידכם כהורים וכמחנכים אינו לדחוף את הילד שלכם למודל חברתי אחיד, אלא לסייע לו לזהות את הצרכים החברתיים האמיתיים שלו ולספק את התמיכה המתאימה להגשמתם.
הקשיבו לילד שלכם. צפו בו בסביבות שונות. שאלו אותו שאלות פתוחות. ומעל הכל – זכרו שילד מאושר ובטוח בעצמו בסביבה החברתית שלו, יהיה אשר יהיה גודלה, הוא ילד שמקבל מענה הולם לצרכיו החברתיים.