כשילדים לוקחים מה שלא שלהם: הבנת התנהגויות גניבה אצל ילדים
כהורים, אחד הרגעים המטלטלים שאנחנו עלולים לחוות הוא כשמגלים שהילד שלנו לקח משהו שאינו שלו. הלב נצבט, המחשבות רצות, ולפעמים אנחנו תוהים האם מדובר בבעיה עמוקה יותר כמו קלפטומניה. אני רוצה להרגיע אתכם – ברוב המקרים, גניבה אצל ילדים אינה מעידה על הפרעה נפשית, אלא על תהליך התפתחותי טבעי שאפשר וצריך לכוון בעדינות.
כשילד קטן לוקח צעצוע מחבר או מחליט שממתק בחנות הוא עכשיו שלו בלי לשלם, הוא בעצם מנסה להבין את העולם סביבו. ילדים צעירים עדיין לומדים את מושג הבעלות – מה שייך למי ומדוע. לפעמים הם פשוט רוצים משהו ולוקחים אותו, בלי להבין באופן מלא את המשמעות החברתית והמוסרית של המעשה.
חשוב שנזכור שגם בוגרים מתמודדים לעתים עם פיתויים, אז קל וחומר ילדים שעדיין מפתחים שליטה עצמית. הבנה זו אינה מתן היתר לגניבה, אלא יצירת נקודת מבט מאוזנת שתאפשר לנו להגיב בצורה בונה.
כשאני עובדת עם משפחות שמתמודדות עם התנהגות גניבה, אני תמיד מזכירה שהדרך בה אנו מגיבים היא קריטית. שיחה רגועה, בגובה העיניים, יכולה להשיג הרבה יותר מאשר תגובה נזעמת. שאלו את ילדכם מה חשב כשלקח את החפץ, ונסו באמת להקשיב. לעתים קרובות תגלו שהסיבות מפתיעות – אולי הוא הרגיש שלא שמים לב אליו, אולי חברים לחצו עליו, או אולי פשוט לא הבין שמדובר במשהו לא תקין.
לאחר שהבנתם את המניע, זה הזמן לדבר על ערכים. לא בהטפה, אלא בשיחה כנה. ספרו לילדכם איך מרגיש אדם כשלוקחים ממנו משהו בלי רשות. שתפו אולי בחוויה אישית שלכם כשמשהו נלקח מכם. הפכו את הסיטואציה למוחשית, לאנושית.
הצעד החשוב ביותר הוא לעמוד על כך שהחפץ יוחזר, או שתהיה כפרה כלשהי על המעשה. לוו את הילד בתהליך הזה, אל תשלחו אותו לבד. הראו לו שאתם לצדו גם כשהוא מתקן טעות, וכך הוא ילמד שתיקון הוא חלק משמעותי מלגדול ולהיות אדם טוב.
קלפטומניה אמיתית שונה מאוד מהתנהגויות גניבה רגילות. זו הפרעה בה יש דחף בלתי נשלט לגנוב, לרוב חפצים חסרי ערך לאדם עצמו, וללא כל מניע הגיוני. אם ילדכם גונב באופן קבוע, בלי סיבה נראית לעין, ואתם מזהים דפוס של מתח לפני הגניבה והקלה אחריה, אז אולי כדאי להתייעץ עם איש מקצוע. אבל זכרו – זה נדיר מאוד אצל ילדים.
מניסיוני, רוב מקרי הגניבה אצל ילדים הם הזדמנויות מצוינות לחינוך ערכי. הם אומנם מרגישים כמו משבר ברגע שהם קורים, אבל הם יכולים להפוך לרגעים משמעותיים בהתפתחות המצפן המוסרי של ילדכם. כשאנחנו מגיבים בחכמה – ללא דרמטיות יתר אך גם בלי להתעלם – אנחנו בעצם מנחילים לילדינו את התובנה העמוקה שכולנו טועים לפעמים, אבל מה שחשוב הוא איך אנחנו מתקנים את הטעויות שלנו.
אל תתייאשו אם ילדכם יטעה שוב. זכרו שלמידה מוסרית היא תהליך ארוך, והדוגמה האישית שלכם – איך אתם מתנהגים ומדברים על יושר ואמינות בחיי היומיום – משפיעה אף יותר מכל שיחת מוסר. היו סבלניים, עקביים וחמים, וזכרו שהמטרה שלכם אינה רק למנוע גניבה, אלא לגדל אדם שמבין את ערך הכבוד לאחר ולרכושו.